בית הדין הארצי לעבודה
	בר"ע 25180-06-19

ניתן ביום 13 ינואר 2020

דיוטי פרי חנות מזון (2007) בע"מ	המערערת
-
אולגה ברויטמן	המשיבה

לפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק

נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה זילברשטיין היפש, נציג ציבור (מעסיקים) מר גדעון צימרמן

ב''כ המערערת – עו"ד אורן לוי

ב''כ המשיבה - עו''ד פבל מורוז ועו"ד בוריס דובינסקי

פסק דין

השופט רועי פוליאק

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב במסגרת תביעה ותביעה שכנגד (השופט הבכיר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר איציק רוזנצויג; סע"ש
23383-02-16), שבה נקבע כי תצהירו של העד המרכזי מטעמה של המבקשת, הנתבעת והתובעת שכנגד בהליך בבית הדין האזורי, יוצא מתיק בית הדין, בעקבות אי התייצבות המצהיר לדיון ההוכחות בו היה אמור להיחקר על תצהירו.

רקע - ההליך בבית הדין האזורי

1.המשיבה הועסקה אצל המבקשת (להלן גם – החברה) בתפקיד קופאית מחודש ינואר 2012 ועד לחודש ספטמבר 2015, עת פוטרה על ידי החברה לאחר שהואשמה בגניבת כספים במהלך עבודתה. המשיבה הגישה לבית הדין תביעה במסגרתה תבעה את החברה, מנהל החברה ו"הרוח החיה" בחברה (להלן – מנהל החברה), ובעל המניות בחברה (להלן - הבעלים), בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, שכר מולן, הפקדות לקרן השתלמות ועילות נוספות. במסגרת התביעה טענה המשיבה כי נוכח נסיבות המקרה יש להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין מנהל החברה והבעלים ולחייבם באופן אישי בחובותיה של החברה כלפיה. החברה הגישה תביעה שכנגד בה עתרה לחיוב המשיבה בפיצוי על הנזקים שנגרמו לחברה עקב מעשי הגניבה בהם הואשמה, וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש.

2.ביום 15.4.2018, לאחר שני דיונים מוקדמים, התקיים דיון ההוכחות הראשון בתיק. בדיון נחקרו המשיבה ועדיה. במהלך הדיון קבע בית הדין האזורי, בהסכמת המשיבה, כי מנהל החברה והבעלים ימחקו מן התביעה. בתום הדיון נקבע כי דיון הוכחות נוסף בו ייחקרו שני עדי החברה, מנהל החברה ועובדת נוספת שהגישה תצהיר קצר בעניין נקודתי, יתקיים ביום 13.9.2018.

3.ביום 5.9.2018 הגישה החברה בקשה לשינוי מועד הדיון, בה נכתב כי מנהל החברה, המשמש כמצהיר מטעמה, ישהה במועד הדיון בחו"ל "עקב נסיבות משפחתיות". לבקשה צורפו כרטיסי הטיסה. בעקבות הבקשה ניתנה ביום 6.9.2018 החלטה בה נקבע כי "בישיבה הקרובה ישמעו כל ראיות הנתבעים, למעט העד שבחו"ל, שישמע במועד אחר, שיתואם אז".

4.בדיון ההוכחות השני שהתקיים כמתוכנן ביום 13.9.2018 העידה עדה אחת מטעם החברה, ונקבע כי "גמר הוכחות" יתקיים ביום 5.2.2019.

5.ביום 5.2.2019, בבוקרו של דיון "גמר ההוכחות" הצפוי, פרסם בית הדין האזורי החלטה בה נקבע כי – "מנימוקי ביה"ד - ידחה לשמיעת העד האחרון במשפט ליום 28.5.19 שעה: 10:30". בהמשך נדחה מועד הדיון ליום 2.6.2019 בעקבות בקשה מוסכמת לשינוי מועד הדיון שהוגשה לבית הדין האזורי על ידי המשיבה.

6.ביום 28.5.2019, חמישה ימים לפני מועד ישיבת ההוכחות האחרונה, הגישה החברה לבית הדין האזורי בקשה לשינוי מועד הדיון. בבקשה נכתב כי במועד הדיון המתוכנן, ביום 2.6.2019, ישהה מנהל החברה בחו"ל לרגל יום הנישואים העשירי שלו, וכי עקב טעות לא שם לב לכך שהדיון נקבע למועד החזרה שלו. לטופס צורפו גם הפעם כרטיסי הטיסה.

ביום 28.5.2019 ניתנה החלטת בית הדין האזורי בבקשה, בה נקבע:

"לפי הנחיית הנשיאה יהלום – בקשת הדחייה של הדיון הקבוע ליום 2.6.19 תידחה. מדובר בהליך המתנהל מזה שנים, והדיון הנוכחי נקבע לפני חודשים ארוכים, וב"כ הת' מתנגד לדחייה".

7.בעקבות ההחלטה דלעיל התקיים ביום 2.6.2019 דיון בתיק ממנו נעדר מנהל החברה, המצהיר האחרון מטעם החברה אשר טרם נחקר. בראשית הדיון, כעולה מן הפרוטוקול, הסבירה החברה כי מנהל החברה נמצא בחו"ל וכי לא עלה בידו להקדים את טיסתו ארצה. כן צוין כי המדובר בעד חיוני לבירור התיק לגופו, בין היתר כיוון שלתצהירו צורף תמליל של הקלטת שיחה בין מנהל החברה למשיבה, אשר לטענת החברה מוכיח את טענותיה בדבר מעשי הגניבה שנעשו על ידי המשיבה. בית הדין התבקש לקבוע דיון נוסף בימים הקרובים ו"ככל שבית הדין ייעתר, הנתבע 2 יהיה מוכן לשאת בכל מה שכרוך בעניין".

8.בא כוח המשיבה התנגד לדחיית הדיון וטען, בין היתר, כי מועד הדיון נקבע לפני חודשים ארוכים וחרף זאת הגישה החברה בקשה לדחייתו ברגע האחרון. כן נטען כי לפי כרטיס הטיסה שצורף לבקשה מנהל החברה יצא מהארץ שלושה ימים לאחר שהחליט בית הדין על קיום הדיון במועדו, ולכן כלל לא היה צריך לטוס. לפיכך התבקש בית הדין להורות על משיכת תצהירו של מנהל החברה מהתיק ולקבוע מועד לסיכומים בכתב.

9.בתשובה לדברים אלה טענה החברה, בין היתר, כי הזמנת הנופש לחו"ל במועד הדיון נעשתה בתום לב, וכי מקור הטעות הוא בחוסר תשומת לב ולא במעשה מכוון. החברה ציינה כי למנהל החברה הוסברה המשמעות של היעדרות מהדיון, אולם הוא לא יכול היה לבטל את הנסיעה נוכח "עניינים אישיים שתלויים בעתיד משפחתו", והבטיח שיעשה מאמץ לקצר את הנסיעה. לדברי החברה מנהל החברה לוקח אחריות על אי הופעתו לדיון ומצר על כך. יחד עם זאת, טענה החברה, על מנת שהתיק יתברר לגופו של עניין מן הצדק לתת לה הזדמנות נוספת ואחרונה. כן טענה החברה כי כיוון שהמשיבה נחקרה על תוכן השיחה שהוקלטה על ידי מנהל החברה ואשר תמלולה צורף לתצהירו, הרי שבכל מקרה עצם קיום השיחה ותוכנה הם ראיות קבילות, ועל בית הדין לתת את הדעת רק לשאלת המשקל.

10.בית הדין האזורי קבע בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור (להלן – ההחלטה) כי הבקשה לתת למנהל החברה "הזדמנות שלישית" למתן עדותו נדחית וכי תצהירו ימחק מחומר הראיות. בית הדין ציין כי המדובר בהליך שמתנהל מזה מספר שנים, ובעד שכבר קיבל הזדמנות נוספת להעיד בבית הדין, לאחר שהות קודמת בחו"ל, וכי בית הדין, לפנים משורת הדין, דחה את הדיון למענו בחודשים ארוכים. בית הדין הדגיש כי מועד הדיון הנוכחי היה ידוע מזה תקופה ארוכה, ואף על פי כן מנהל החברה, אשר נותר העד היחידי במשפט לאחר ששאר העדים נשמעו, בחר לבקש את דחייתו ימים ספורים לפני יום הדיון, למרות שחזקה עליו שידע את מועד יום נישואיו מבעוד מועד. בית הדין הוסיף וקבע כי גם אם תתקבל טענת בא כוחה של החברה לפיה שגה מנהל החברה בתום לב, הרי שבעקבות החלטת בית הדין מיום 28.5.2019 שלא לדחות שוב את מועד הדיון, בהתאם להנחיית נשיאת בית הדין האזורי, לא צריך היה מנהל החברה לצאת מהארץ עד גמר עדותו. טענתו הנוכחית של מנהל החברה לפיה התקשה למצוא טיסה מפריז לתל אביב על מנת להספיק להגיע לדיון לא נתמכה בראיות, ומנהל החברה לא מסר תצהיר בדבר אותן "נסיבות אישיות עלומות" לגביהן טענה החברה לראשונה בדיון. בית הדין ציין את מועדי הדיונים שהתקיימו בתיק, וכי "באף אחד מהדיונים שהתקיימו בהליך זה, כמפורט לעיל, לא נרשם כי נתבע 2 טרח להתייצב לדיון. הדעת איפה נותנת, כי הוא בכלל חדל למצוא עניין בהגנתו והשאיר אותה לפרקליטיו. כך גם אולי ניתן להסביר גם את היעדרויותיו מהמועדים למתן עדותו" (להלן – ההחלטה).

לעניין תמליל ההקלטה שצורף לתצהירו של מנהל החברה קבע בית הדין האזורי, בהחלטה נפרדת, כי כיוון שהמשיבה בחקירתה הנגדית לא הכחישה את עצם ביצוע השיחה, וכן קיבלה הזדמנות למסור את גרסתה לתוכנה, ההקלטה קבילה כראיה והיא תישאר בתיק בית הדין.

בקשת רשות הערעור

11.לטענת החברה, בניגוד לאמור בהחלטה לפיה מנהל החברה לא התייצב כלל לדיונים שהתקיימו בהליך, מנהל החברה נכח בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.4.2018, אך לא נחקר באותו מועד לבקשת המשיבה. כן נטען כי גם לדיון ההוכחות שנקבע ליום 5.2.2019 התעתד מנהל החברה להגיע, טרם נדחה דיון זה על ידי בית הדין בבוקרו של אותו יום. עובדות אלה, לטענת החברה, מצביעות על כך שמנהל החברה לא זנח את עדותו בבית הדין וכי יש לו עניין להיחקר על תצהירו, הרלוונטי הן לכתב ההגנה של החברה והן לכתב התביעה שכנגד.

החברה מסבירה כי כאשר נקבע דיון ההוכחות ליום 2.6.2019 התבלבל מנהל החברה ורשם בטעות ביומנו כי הדיון יתקיים ביום שני, כלומר ב 3.6.2019. על בסיס רישום זה ביומנו הזמינה בת זוגו של מנהל החברה חופשה בפריז מיום 30.5.2019 ועד ליום 2.6.2019 על מנת לחגוג את יום נישואיהם העשירי, וזאת לאחר שחזרו מפרידה בת מספר חודשים. רק לאחר שתוזכר מנהל החברה על ידי בא כוח החברה במועד הדיון הוא נוכח לדעת שטעה ברישום ביומנו. ניסיונותיו להקדים את שובו לארץ לא צלחו. החברה צירפה לבקשת רשות הערעור צילום מיומנו של מנהל החברה המורה על הרישום השגוי, צילומי מסך של התכתבות בין מנהל החברה לבא כוח החברה בווטסאפ בה מודה מנהל החברה כי טעה במועד הדיון וכי הוא צפוי להיות בחו"ל, וכן תצהירים מאת מנהל החברה ובת זוגו.

החברה מוסיפה וטוענת כי מנהל החברה היה מנהלה של המשיבה ומי שערך לה את השימוע לקראת פיטוריה בו הודתה במעשיה, ולכן עדותו חיונית להוכחת מעשי הגניבה של המשיבה שהיו העילה לפיטוריה. ראיות לטענות החברה צורפו כנספחים לתצהירו של מנהל החברה, ובכלל זאת, בין היתר, אישור הגשת התלונה למשטרה וצילום מעשי הגניבה של המשיבה. מחיקת תצהירו של מנהל החברה מהתיק מהווה לפיכך סנקציה הפוגעת קשות בזכויותיה הדיוניות של החברה, אשר לא תוכל להציג הן את טיעוני ההגנה שלה והן את טיעוני התביעה שכנגד.

12.בתשובה לבקשת רשות הערעור טוענת המשיבה כי החלטת בית הדין האזורי היא החלטה דיונית מנומקת שנועדה לייעל את ההליך המשפטי בתיק המתנהל כבר זמן רב. המשיבה טוענת כי בניגוד לטענות החברה מנהל החברה לא הופיע לאף דיון בתיק ולא בכדי שמו אינו מופיע בפרוטוקולי הדיונים.

המשיבה מציינת כי מראיות שצירפה החברה לבקשת רשות הערעור עולה כי מנהל החברה תוזכר על מועד הדיון על ידי בא כוח החברה כבר במרץ 2019 וחרף זאת טען מאוחר יותר כי הדיון רשום לו ביום אחר. כן נטען כי למרות החלטת בית הדין מיום 28.5.2019, אשר דחה את בקשתו לדחות את דיון ההוכחות עוד בטרם יצא מהארץ, עשה מנהל החברה דין לעצמו ולא התייצב לדיון, אף על פי שידע על קיומו ויכול היה לדחות בנקל את נסיעתו לחו"ל.

לטענת המשיבה המדובר בהתנהלות החורגת מעיקרון תום הלב הדיוני החל גם בבית הדין לעבודה ותוצאתה היא ניצול לרעה של סדרי דין. לכן, גם אם בניגוד לעמדת המשיבה יגיע בית הדין הארצי למסקנה שיש לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור, מן הראוי לחייב את החברה בהוצאות משפט שיש בהן כדי להביע את מורת רוחו של בית הדין מהתנהלותה חסרת תום הלב של החברה ומבזבוז הזמן השיפוטי.

13.החברה הגיבה לתשובת המשיבה וטענה כי בפרוטוקול דיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.4.2018 מוזכר מנהל החברה כנוכח בדיון. כן נטען בשנית כי המדובר בעד מרכזי שערך למשיבה את השימוע ועימת את המשיבה עם מעשי הגניבה שלה, ולכן מחיקת תצהירו מהתיק היא סנקציה חמורה המונעת מהחברה לקבל את יומה בבית הדין.

דיון והכרעה

14.לאחר בחינת בקשת רשות הערעור, תשובת המשיבה, תגובת החברה וכן וכלל חומר התיק, ומשניתנה לצדדים אפשרות להגיב לאפשרות לפיה נפעיל סמכותנו בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991, והם נמנעו מלעשות כן, הגענו למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור ולקבל את הערעור.

15.ככלל, לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב להחליט בנושאים שעניינם ניהול ההליך שבפניה, ואין מתפקידה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מסוג זה (יצחק לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 21 עמוד 21 (מהדורה חמישית, 2016); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 203 - 204 (מהדורה שלישית, 2012)). אולם, קיימים מקרים בהם תינתן רשות ערעור על החלטת ביניים "אם שוכנע בית הדין כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" (סעיף 26(א) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). בנסיבות העניין שבפנינו שוכנענו כי ההחלטה על הוצאת תצהירו של מנהל החברה תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים ותביא להליך שיתנהל בדרך שגויה. להלן נבהיר טעמנו.

16.השיקולים שעל הערכאה הדיונית לשקול עת מוגשת בקשה לדחיית דיון, על רקע אי התייצבות מצהיר מרכזי להיחקר על תצהירו, פורטו בהרחבה בפסק דינה המקיף של השופטת רונית רוזנפלד בעניין בידני תעשיות (ע"ע (ארצי) 272/08 ב.מ. בידני תעשיות אלומיניום בע"מ - בוקובזה (31.7.2008)) ובעיקרם "איזון ושיקול בין אינטרסים שונים כבדי משקל: אלו של המבקש, הזכאי לכך שיהיה לו יומו בבית הדין, אלו של הצד שכנגד ואלו של הציבור" (ע"ע (ארצי) 249/07 קנטרוביץ - א.ד. תחנות שירותי כ"א בע"מ (10.12.2007) [להלן – עניין קנטרוביץ]).

17.החלטת בית הדין האזורי על מחיקת התצהיר של מנהל החברה נסמכת, בין היתר, על הנחת בית הדין, כמצוטט לעיל, לפיה התנהלותו של מנהל החברה במהלך ההליך המשפטי מצביעה על כך כי זנח את הגנתו, ולחלופין, כי אינו זכאי ל"הזדמנות שלישית". מעבר לעובדה לפיה ככלל לא מוטלת על נושא משרה בתאגיד המעורב בהליך משפטי חובה להיות נוכח בהליך המשפטי (הגם שרצוי שייעשה כן אם הוא "הרוח החיה", כנטען, בתאגיד), אלא לצורך מתן עדותו,  נפל בית הדין האזורי לכלל טעויות עובדתיות כפי שיובהר להלן, עת קבע כי מנהל החברה לא הגיע כלל לדיונים שהתקיימו בתיק ואף לא הגיע לדיון ההוכחות מיום 13.9.2018 אלא הודיע באופן חד צדדי כי הוא נמצא בחו"ל. נוכח הקביעות דלעיל סבר בית הדין האזורי כי מדובר בבקשת החברה למתן "הזדמנות שלישית" למנהל החברה להיחקר על תצהירו. ואולם, על פני הדברים התמונה העובדתית העולה מתיק בית הדין האזורי שונה:

           ראשית, מפרוטוקול דיון ההוכחות שהתקיים ביום 15.4.2018 עולה כי מנהל החברה הגיע להיחקר על תצהירו ונכח בדיון, אף כי שמו לא נרשם בפרוטוקול ושמיעת עדותו נדחתה לבקשת בא כוח המשיבה:

"ב"כ התובעת:

הוכחות ארכו וארכו, ואני מבין שהתיק הבא נמצא כאן ועדיין יש שני עדים של הנתבעת.

מדובר בעדים שהם לא עדים זרים, אלא עובדת בכירה ומנהל הנתבעת שעדיין עובדים שם.

לא ייגרם שום נזק אם שמיעת ראיות הנתבעת יישמעו במקום אחר, אבקש כך שלא נלחץ בזמנים".

שנית, היעדרותו של מנהל החברה מדיון ההוכחות השני ביום 13.9.2018 נעשתה באישור בית הדין (ולא "באופן חד צדדי" כפי שנכתב בהחלטה), אשר נענה לבקשת החברה לדחות את מועד הדיון נוכח טיסתו הצפויה של מנהל החברה לחו"ל. בהחלטת בית הדין האזורי מיום 6.9.2018, טרם מועד הטיסה המתוכנן, נקבע:

"בישיבה הקרובה ישמעו כל ראיות הנתבעים, למעט העד שבחו"ל, שישמע במועד אחר, שיתואם אז".

  הנה כי כן, לא מן הנמנע כי אלמלא ההנחה העובדתית המוטעית לפיה מנהל החברה אינו מעורב בהליך וכבר נמנע מלהופיע ללא רשותו של בית הדין האזורי להיחקר על תצהירו במועד קודם, כך שהחברה עותרת למתן "הזדמנות שלישית", היה בית הדין האזורי דוחה את הדיון (קרוב לוודאי תוך חיוב החברה בהוצאות משפט) למועד נוסף.

18. יתר על כן, תצהירו של מנהל החברה והראיות שצורפו אליו חיוניים לבירור המחלוקת לגופה. הוצאתו של התצהיר מתיק בית הדין תפגע, לפיכך, באופן ממשי ובלתי מידתי בזכויות החברה ותסכל את תכלית ההליך המשפטי שעניינו בירור האמת. אין חולק כי מנהל החברה היה האחראי לפיטורי המשיבה בנסיבות שכללו, בין היתר, שלילת דמי הודעה מוקדמת והפרשי פיצויי פיטורים, ומי שניהל את השימוע במהלכו עומתה המשיבה עם האשמות הגניבה ומסרה את גרסתה. אף הראיות שצורפו לתצהירו של מנהל החברה, ביניהן תמליל שיחת השימוע בה התייחסה המשיבה להאשמות החברה, צילומים של מעשי הגניבה הנטענים ודוחות מכירות במזומן בתקופה בה עבדה המשיבה בחברה ולאחריה, הן רלוונטיות לסוגיות שבמחלוקת, וזאת מבלי להביע עמדה כלשהי באשר למחלוקות העובדתיות בין הצדדים או לסיכויי התביעה של מי מהם.

19.בעניין קנטרוביץ פסק בית הדין הארצי כי יש לאשר מחיקה של תביעה עקב אי התייצבות התובע להיחקר על תצהירו, תוך הבהרה כי:

"בבחרו אפשרות של מחיקת התביעה תחת דחייתה ערך בית הדין איזון ראוי בין האינטרסים השונים. מחד, לא נשללה זכותו של המערער שיהיה לו יומו בבית הדין. כאשר יוכל המערער לשוב ולהגיש תביעתו כנגד המשיבות אם יחפוץ בכך, ומנגד ניתן משקל ראוי לאינטרס הציבור, שלא ישובש המהלך התקין של עבודת בית הדין...".

20.לעומת זאת, כאשר המצהיר מטעם הנתבע אינו מתייצב להיחקר על תצהירו "אין לפני בית הדין פתרון ביניים הדומה ל'מחיקת תביעה', כפי שנמצא ראוי לפי דעת הרוב  בפרשת קנטרוביץ" (עניין בידני תעשיות). בהתאם לתקנה 49 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, במקרה כזה ההכרעה היא בין מתן פסק דין על יסוד ראיות התביעה, לבין דחיית הדיון. ככל שיוחלט על דחיית הדיון, אפשר כי הצד שלא התייצב יחויב בהוצאות משמעותיות לצד שכנגד (עקב הוצאותיו ונזקיו) ולאוצר המדינה (עקב הפגיעה באינטרס הציבורי), כאשר כל מקרה ייבחן לגופו.

21.בנסיבות שבפנינו, בהן החברה היא גם הנתבעת וגם התובעת שכנגד, וכאשר ראיות המשיבה (כתובעת וכנתבעת שכנגד) כבר הוצגו במלואן, הוצאת תצהירו של מנהל החברה, אשר לצדו הוגש על ידי הנתבעים תצהיר יחיד לאימות מחלוקת נקודתית, תביא בהכרח לדחייה של התביעה שכנגד שהגישה החברה, בהיעדר גרסה עובדתית וראיות לתביעה שכנגד. לצד זאת בתביעת המשיבה, תיוותר החברה ללא תשתית עובדתית להגנתה, כך שפסק הדין יינתן על יסוד ראיות התביעה (והתמלילים שהוגשו). התוצאה המסתברת אפוא תהא קבלת תביעת המשיבה במלואה או בחלקה ודחיית התביעה שכנגד של החברה תוך יצירת מעשה בית דין, מבלי שלחברה יינתן יומה בבית הדין. בנסיבות חריגות אלה אנו סבורים כי "האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי שנפגע נוכח התנהלות המערערת, לבין אינטרס המערערת, שיהיה לה מלוא יומה בבית הדין, מחייב החזרת התצהיר לתיק בית הדין האזורי, ומתן אפשרות לצדדים לחקור את המצהיר על תצהירו, וכל זאת תוך חיוב המערערת בהוצאות משמעותיות נוכח דרך התנהלותה" (עניין בידני תעשיות. פסקה 13).

22.סוף דבר – ניתנת בזה רשות ערעור והערעור מתקבל. תצהירו של מנהל החברה יוחזר לתיק בית הדין האזורי. אב בית הדין, אשר התיק הועבר לטיפולו עקב פרישת כב' השופט לובוצקי, יקבע, לפי שיקול דעתו, את מתכונת ניהול התיק וההתייחסות לעדויות שכבר נשמעו. חרף קבלת הבקשה, תישא החברה, בתוך 30 ימים מהיום, בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דינה בסכום (כולל) של 12,000 ש"ח ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום נוסף של 8,000 ש"ח.

ניתן היום, ט"ז טבת תש"פ (13 ינואר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

לאה גליקסמן, שופטת, אב"ד

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

רועי פוליאק, שופט

גברת שרה זילברשטיין-היפש, נציגת ציבור (עובדים)

מר גדעון צימרמן, נציג ציבור (מעסיקים)