בית משפט השלום בנתניה

ת"א 32605-11-17 בראנץ ואח' נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254 ואח'

בפני	כב' השופטת הבכירה סמדר קולנדר-אברמוביץ

בעניין:	1.אינה בראנץ 2.דוד בראנץ עו"ד סמארלי; עו"ד שדה
		התובעים
	נגד
	1.מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254 – ע"י עו"ד סורקין 2.מרצדס די. אן. איי. בע"מ – ע"י עו"ד ורד וינשטוק
		הנתבעים

             צד ג' – עיריית נתניה -  ע"י עו"ד צבי רוטמן

פסק-דין

1.       התובעים ברנאץ אינה ודוד הינם בעלי רכב  יוקרתי מסוג מרצדס מ"ר 9272620 . רכבם אשר היה מבוטח אצל נתבעת מס' 1, מנורה חברה לביטוח  ניזוק כאשר חנה סמוך לחוף סירונית בנתניה ביום 2.12.16 . בתביעה זו נתבעו נזקיהם.

2.       כפי שפורט בכתב התביעה, ביום 2.12.16 חנה הרכב בחניה מסודרת ברחוב ליד חוף סירונית בנתניה. בשל גשמים עזים שירדו באיזור הוצף איזור החניה באופן שמי הגשמים הגיעו עד לגובה מכסה המנוע של הרכב. התובע נמנע מלהכנס לרכב ועשה כן רק לאחר התנקזות המים וירידת המפלס לגובה נמוך. כאשר ניסה להתניע  הרכב נשמעו קולות מהמנוע ונדלקו נורות אזהרה בלוח המחוונים. הוזמן גרר והרכב נלקח למוסך.  בהמשך נלקח הרכב מהמוסך למרכז שירות מרצדס- נתבעת מס' 2.  הרכב תוקן ע"י נתבעת מס' 2.  ביום 25.1.17 במהלך נסיעה של התובע עם הרכב בכביש 6 נשמע רעש חזק מכיוון תא המנוע. נדלקו נורות אזהרה והרכב נעצר. שוב הוזמן גרר והרכב שוב נלקח למוסך הנתבעת מס' 2. בבדיקה התגלה שהמנוע התרסק. התובעים הזמינו שמאי מטעמם.

לטענת התובעים על חברת הביטוח שבטחה רכבם לפצותם על נזקיהם שכן אירוע הנזק מכוסה במסגרת הפוליסה שהוצאה לרכב. כן טענו שהנתבעת מס' 2 אף היא אחראית לנזקיהם שכן אירעו בשל מחדליה ו/או פעולותיה. על כן הגישו תביעתם לפיצוי הכוללת:

סך של 261,320 ₪ בגין החלפת מנוע חדש בהתאם לחוות דעת מומחה מטעמם.

סך של 14,146 ₪ עלות תיקון האירוע הראשון בהתאם לחוות דעת שמאי.

סך של 11,700 ₪ התשלום ששילמו לשמאי עורך חוות הדעת מטעמם.

סך של 41,600 ₪ מניעת שימוש והנאה מהרכב לתקופה שבין 2.12.16- 27.3.17.

3.       נתבעת מס1 , טענה אירוע הנזק אינו מכוסה בפוליסה אלא עסקינן במחדל התובע שניסה להניע את הרכב בהיותו מוצף או רטוב.  כן האירוע השני אינו נופל כלל במסגרת הכיסוי בפוליסה.  הפוליסה אינה מכסה נזקי טבע.

4.       נתבעת  מס' 2 טענה שלא נפל כל פגם בתיקון הרכב מטעמה.  האירוע השני התרחש לאחר כחודשים והרכב גמע באותה תקופה כ- 5,000 ק"מ ועל כן קיים ניתוק קשר סיבתי בין האירוע הראשון לשני.

5.       נתבעת מס' 1 אף הגישה הודעת צד ג' כנגד עירית נתניה, חברת מרצדס (נתבעת מס' 2).

כנגד עירית נתניה טענה הנתבעת כי היא האחראית לפיצוי שכן התרשלה בהכנת מערכת הניקוז לקראת החורף ולא עשתה על מנת למנוע אירוע ההצפה.

העיריה בכתב הגנתה פירטה כי ביום 2.12.16 ירדו גשמים רבים בעיר ונשבו רוחות עזות, כן טענה שהיא עשתה כל שנדרש ומטפלת באופן שוטף בתחזוקת מערכת הניקוז ומכינה אותה לקרת החורף. האירוע היה אירוע נדיר שלא ניתן היה לצפותו.

עוד טענה לניתוק הקשר הסיבתי בין האירוע הראשון לאירוע השני.

6.       בדיון שהתקיים ביום 24.6.18 הסכימו הצדדים שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, מהנדס רכב. המהנדס שמואל אביעד קבע בחוות דעתו כי באירוע ההצפה הראשון ארעה נעילה הידרוסטטית של המנוע. מהפעולות שביצע המוסך לצורך החזרת הרכב לכשירות עולה שמים חדרו לחלל הצילינדר במנוע באירוע ההצפה וגרמו לכשל מכני נקודתי בצילינדר 6.  הנעילה ההידרוסטטית גרמה להתפתחות מאמץ שיורי בתוך טלטל הבוכנה, שגרם להחלשות החומר והתפתחות סדקים בשלב מאוחר יותר – כעבור 53 יום ולשבירת הטלטל.

המומחה קובע כי אירוע ההצפה מיום 2.12.16 הוא הסיבה קרוב לוודאי להתרחשות הכשל המכני במנוע ביום 25.1.17.

7.       לאור קביעה זו של המומחה הגיעו התובעים ונתבעת מס' 1 להסכם בדיון שהתקיים ביום 5.5.19 לפיו נתבעת מס' 1 תשלם לתובעים סך של 260,466 ₪ וכן הוצאות המומחים ואגרת בית המשפט. כן תשלם הפרשי הצמדה וריבית ושכ"ט עו"ד כפי שקבע בית המשפט.

כן הסכימו התובעים לכך שהתביעה כנגד נתבעת מס' 2 תדחה.

הצדדים הסכימו שהודעת צד ג'   שהוגשה על ידי מנורה חברה לביטוח (להלן: "מנורה"), כנגד עירית נתניה וחברת מרצדס תעמוד בעינה.

בהמשך הגיעה הנתבעת להסכמה עם חברת מרצדס כי ההודעה לצד ג' כנגדה תידחה, למעט נושא ההוצאות המשפטיות שלגביהן יגישו הצדדים סיכום טענותיהם.

8.       דיון והכרעה:

בכל הנוגע למחלוקת בין הנתבעת למוסך –

הנתבעת בסיכומיה טוענת לאחריות המוסך.

המוסך בסיכומיו התייחס לטענות אלה, רק מן הטעם שהועלו על ידי הנתבעת.

הצדדים הסכימו בהודעתם מיום 7.7.19 כי ההודעה לצד ג' שהוגשה על ידי הנתבעת כנגד צד ג' 2 – חברת מרצדס, תידחה וכי כל שבית המשפט יכריע יהיה לענין ההוצאות.

לאור הסכמה זו איני סבורה שעלי להכריע במחלוקת שבין הצדדים לענין רשלנות המוסך.

לענין ההוצאות איני סבורה שיש מקום לחייב צד ג' בהוצאות, כאשר ההודעה לצד ג' נדחתה.

מנגד איני סבורה שיש מקום לחייב שולח ההודעה, לאור הטענות שהועלו באשר לטיפול המוסך בתקלה. משכך כל צד יישא בהוצאותיו.

9.       בכל הנוגע למחלוקת שבין הנתבעת לעירית נתניה-

ראשית טוענת העיריה בסיכומיה כי הכשל במנוע נובע מהטיפול הכושל שניתן למנוע אצל נתבעת מס' 2 או בשל פגם באחריות נתבעת מס' 1 וכראיה לכך הינה העובדה שנתבעת מס' 1 הגיעה להסכמות עם התובע.

איני סבורה כך.  הנתבעת אומנם הגיעה להסכמות עם התובע אולם עמדה על המשך ניהול ההליך כנגד צד ג', אשר לטענתה הוא האחראי לפצותה מאחר ונזקי התובע נגרמו באחריותו ובשל מחדליו. לא ניתן כל פסק הדין ו/או לא הוסכם כלל בין התובע לנתבעת כי הנזק לתובע נגרם בשל פגם באחריות הרכב.

10.     בכל הנוגע לטיפול אצל נתבעת מס' 2, ההודעה כנגד המוסך נדחתה בהסכמת הנתבעת וצד ג'. משכך לא הוכחה כל אחריות המוסך.  העיריה בכתב הגנתה להודעת צד ג' לא העלתה כל טענה כנגד עבודות שבוצעו במוסך, אשר לטענתה הביאו לנזק. אף בתצהיריה לא פורטו כלל טענות כנגד המוסך. משכך אינה יכולה במסגרת סיכומיה להעלות טענות אלה שהינן בגדר הרחבת חזית אסורה.

11.               אציין שאף לגופו של ענין לא הוכח כלל שהעבודות שבוצעו במוסך הם שגרמו לנזק

          התובע. אף המומחה לא קבע שהמוסך הוא האחראי לנזק שנגרם לתובע.

12.     בכל הנוגע לאחריות העיריה-

סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מגדיר את החובות המרכזיות המוטלות על הנתבעת ביחס לתיקונו, ניקויו, וניקוזו של המרחב הציבורי:

"235. בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה:

 (2)  תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט;"

הפסיקה הכירה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית של העירייה כלפי בעלי רכבים אשר ניזוקו כתוצאה מנזקי הצפה, ר' ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגר נבו):

   "...משהוטלה על העירייה, בין יתר חובותיה, החובה החוקית לדאוג לניקוז רחובות העיר, עליה לצפות כי תושביה עלולים להינזק באם לא תקיים את חובתה זו ולא תדאג להקמת תשתית ניקוז התואמת את הצרכים במקום...."

עם זאת, ברור כי חובתה  של העירייה למניעת הצפות של המרחב הציבורי אינה בגדר אחריות מוחלטת, אלא שעל העירייה לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע הצפה. כלומר, יש לערוך איזון בין החובה הסטטוטורית של העירייה לדאוג לניזוק הרחובות לבין הפעילות הכלכלית של הגוף השלטוני והאמצעים העומדים לרשותו. מכאן, השאלה האם עמדה או לא עמדה הנתבעת בחובתה הסטטוטורית אינה נבחנת לפי מבחן התוצאה (דהיינו, עצם אירוע ההצפה) אלא לפי  מבחן של השתדלות, כלומר - האם העירייה, על סמך המשאבים הקיימים לה, השתדלה באופן סביר לעמוד בחובתה לעניין ניקוז הרחובות.

האם במקרה שלפני נקטה או לא נקטה הנתבעת את אותם האמצעים הסבירים למניעת ההצפה.

13.   אין מחלוקת כי לשכיחות האירוע חשיבות ביחס לאמצעים הסבירים אשר על הנתבעת היה לנקוט על מנת למנוע את ההצפה.

כך בקצה האחד, היה ומדובר באירוע אשר שכיחותו נדירה, הרי נדירות קיצונית של האירוע יש בה לפטור כליל את הנתבעת מהאחריות לנזקים שנגרמו עקב האירוע הנדיר וזאת מכוח סעיף 64(1) לפקודת הנזיקין.

לעומת זאת, בקצה השני, כאשר מדובר בהצפה שנגרמה באירוע גשם שנתי ורגיל הנטל על הנתבעת להראות כי האמצעים שנקטה אכן היו אמצעים סבירים יהיה כבד מאוד.

14.   מכאן, למעשה, הכרעה באחריות הנתבעת לנזקי ההצפה הינה פועל יוצא של "מקבילית כוחות" בין שכיחות האירוע לבין האמצעיים שנקטה העירייה למניעת ההצפות, כך ככל שמדובר באירוע חריג ונדיר שגרם את נזק ההצפה הנטל על העירייה יהיה קטן יותר ואילו ככל שמדובר באירוע שגרתי וצפוי הנטל על העירייה להראות כי האמצעים שנקטה אכן היו סבירים למרות שבכל זאת נגרמה הצפה יהיה כבד יותר. 

15.   לפיכך, לטעמי, כשלב ראשון בהכרעה יש לבחון את שכיחותו של האירוע נשוא המחלוקת ולאור שכיחות זו לבחון את האמצעים שנקטה הנתבעת למניעת התממשות הסיכון.

16.   העיריה טענה שאירוע הגשם שהתרחש ביום 2.12.16 היה ארוע גשם נדיר. כן צירפה חוות דעת מטרולוגית של  ד"ר נח וולפסון מחברת מטאו טק לפיה ביום 1.12.16 ירדו 45 מ"מ גשם ואילו ביום 1.12.16 ירדו 5 מ"מ גשם. כמות של 45 מ"מ גשם ביום יורדת פעם בשנתיים ופעם עד פעמים בעונת הגשם.

באשר לרוחות קבע המומחה כי ביום 1.12.16 נשבו רוחות בין 30-35 קשר ובמשב העליון בין 45-50 קשר , ואילו ביום 2.12.16 נשבו רוחות בין 25-30 קשר ובמשב עליון בין 40-45.

המומחה קובע עוד רוחות בין 40-45 מוגדרות כסופה.

המומחה קובע שכיחות אירוע גשם זה כפעם בשנתיים ובין פעם לפעמים בעונת גשם. שכיחות זו אינה שכיחות כה נדירה אשר בעטיה ניתן לקבוע שאין כל אחריות עירייה לנזקי הצפה.

17.   מקור נוסף להצפה יכול שיהיה בתחזוקה שוטפת לקויה ובפרט באי ניקוי תעלות ופתחי הניקוז טרם החורף.

לעניין זה הציגה הנתבעת יומני עבודה של פעולות שבוצעו במקום טרם החורף ואשר מטרתם הייתה מניעת ההצפה.

כך הוגש תצהיר מטעם מר דימה פירד שצירף יומני עבודה לתצהירו מהם למד על עבודות תחזוקה שבוצעו טרם החורף במקום.

ממסמכי מינהל ההנדסה שצורפו לתצהיר העיריה עולה שבוצעה עבודה של ניקוי 35 קולטנים ו- 12 שוחות ביום 9.9.16 באיזור כביש הירידה לחוף סירונית.

בהמשך ובהתאם ליומני העבודה של חברת משה בוצ'ן אשר מבצעת עבודות ביוב עבור העיריה ניתן לראות שביום 1.12.16. בוצעה עבודה לשאיבת שוחת ניקוז בחוף סירונית.

האם ממסמכים אלא ניתן  ללמוד שהעיריה פעלה כנדרש וניקתה כל הקולטנים והשוחות? איני סבורה כך.

המסמך מיום 1.12.16 יממה אחת טרם האירוע הינו ברור ולפיו נוקתה רק שוחה אחת בעלות של 200 ₪.  במקום קיימים 35 קולטנים ו – 12 שוחות. מה היה מצבם? לא קיבלתי מנציג העיריה כל הסבר מספק.

מנגד התובע העיד בבירור כי מכיר המקום שנים רבות שכן יש לו מסעדה במקום. בתחילת כל חורף שמגיע גשם רציני כל המים של העיר נתניה נשפכים לים בגלל שלא מנקים בקיץ אז כל תחילת חורף למעשה יש הצפה ואז באים ומנקים. (ראה עמ' 123 שורות 22-26).

כן העיד :

"ש. כל שנה במשך 14 שנה אין שנה שלא היתה שם הצפה?

ת. כן. כל החניון הזה הוא עולה עד המפלס של המשרדים". (ראה שורות 29-30).

מעדותו הבהירה ניתן היה להבין שהמקום מאחר ומצוי הוא בירידה, "מועד לפורענות" ולמעשה כל חורף קיימת שם הצפה, כאשר מגיעה ביובית מטעם העיריה ופותחת ההצפה.

באותו היום האיזור היה יבש ולכן החנה את רכבו. בערב ירד גשם חזק ולכן ארעה ההצפה.

עוד העיד התובע, שמנהל החופים מר ציון מכיר את הסיפור של המקום (ראה עמ' 14 שורה 3).

העיריה לא הביאה לעדות את מנהל החוף על מנת שיעיד האם בכל שנה קיימת הצפה במקום.

מהראיות שהוצגו לא עולה על כן שהעיריה עשתה כל שביכולתה להבטיח שהאיזור לא יוצף, כאשר היה ידוע שהאיזור הינו איזור המוצף בכל שנה ושנה ואיני סבורה שפעלה ועשתה כל שנדרש בגבול הסביר, על מנת למנוע אירוע ההצפה.

18.     האם קיימת לתובע רשלנות תורמת?

איני סבורה. כפי שהעיד כאשר הגיע לחנות את רכבו האיזור היה יבש. מאחר וניתן להחנות במקום ולא היה כל סימן לכך שיהיה שטפון באיזור עוד מספר שעות, יכול היה התובע לעשות כן. גם העובדה שניסה להניע רכבו אינה גוררת קביעה כי התרשל מאחר ולא היתה בידיו כל ידיעה שאין להתניע הרכב במצב זה. לא הוכח שהיתה בידיעתו עובדה זו אולם למרות זאת בחר להתניע הרכב.

19.     לאור האמור לעיל ההודעה לצד ג' מתקבלת. צד ג' 1 יפצה את הנתבעת בסכום ששולם על ידה לתובעים . כן ישלם אגרת בית המשפט כפי ששילמה הנתבעת ושכ"ט עו"ד בגובה 20,000 ₪.

20.     בכל הנוגע לצד ג' מס' 2,  אין חיוב בהוצאות כפי שקבעתי לעיל.

ניתן היום,  ד' כסלו תש"פ , 02 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.