בית המשפט המחוזי בנצרת

ת"א 36588-01-18

			מספר בקשה:19
בפני	כבוד השופט עאטף עיילבוני
התובעים המבקשים		פלוני ואח'
נגד
הנתבעת המשיבה		מנורה מבטחים לביטוח בע"מ

החלטה

הקדמה:

עסקינן בתביעה לנזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים"), בגין תאונת דרכים מיום 24.2.17, שבמהלכה נפגע התובע פגיעה רב מערכתית עת נהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת.

התביעה הוגשה על ידי התובע, באמצעות רעייתו, שמונתה כאפוטרופסית זמנית לגופו ולרכושו. כן הוגשה התביעה בשם התובעים 2 ו- 3, ילדיו של התובע, אשר נטען כי בעקבות התאונה סובלים מחרדות ומקשיים אישיים וחברתיים. מכתב התביעה עולה כי תביעתם של תובעים 2 ו- 3 הנה בשל נזקיהם העצמאיים כנפגעים על פי "הלכת אלסוחה", לנוכח הפגיעה הנפשית שנגרמה להם.

החלטה זו עניינה בקשת התובעים מס' 2 ו- 3 למנות בעניינם מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי.

טענות הצדדים:

התובעים טוענים כי מאז תאונת הדרכים שעבר התובע מס' 1, אביהם, הם נאלצים להתמודד עם ההשלכות הקשות של התאונה, ובשל הפציעה הקשה אשר הביאה לפגיעה מלאה בתפקודו של התובע מס' 1 במסגרת המשפחה, נגרם להם נזק נפשי קשה, המשפיע באופן יומיומי על יכולתם להתמודד עם מצבים אישיים ובין-אישיים.

אשר לתובע מס' 2, קטין יליד 2008, נטען כי הוא הצעיר מבין ילדיו של התובע וכי היה קשור מאוד לאביו. על פי הנטען, התובע מס' 2 חווה את פציעתו של אביו בתאונה באופן קשה מאוד, וכפועל יוצא, סובל מבעיות התנהגותיות, מצבי רוח משתנים, תפקוד לקוי במסגרת הבית ספרית ואכילה רגשית. עוד נטען כי החל משנת 2017 מטופל התובע מס' 2 בטיפולי תרפיה באומנות, ובשנה האחרונה אף מקבל טיפול באמצעות בעלי חיים.

בנוגע לתובע מס' 3, בגיר יליד שנת 2000, נטען כי מאז התאונה הוא חש רגשי אשם קשים (שכן היה אמור להצטרף לאביו במועד התאונה, ומספר דקות לפני הנסיעה הודיע כי לא יצטרף). כן נטען כי לאחר התאונה חלה הידרדרות בתפקודו הכללי, לרבות חוסר אנרגיה, מצב רוח ירוד, דיכאון חרדתי וקשיים בהתנהגות היומיומית. על פי הנטען, מאז התאונה חלה החמרה במצבו הנפשי של התובע מס' 3 הוא חווה חרדות באופן אובססיבי, וניתן לאבחנו כמי שסובל מ- OCD עם רקע של ADHD בעברו. עוד נטען כי התובע מס' 3 נמצא כבלתי כשיר לשרת בצבא בשל מצבו הנפשי, וכפועל יוצא, קיבל פטור מחובת שירות ביטחון. מהבקשה עולה כי בשלב זה, שוהה התובע מס' 3 בבית הוריו ללא מעש.

על פי הנטען בבקשה, התובעים חווים איבוד שליטה (מילולי ורגשי), מצבי רוח משתנים, וכן דיכאונות. התובעים 2 ו- 3 טוענים כי פגיעתם מקורה בכך שאמם נאלצת לטפל באביהם, בשל מצבו הקשה והיזקקותו לעזרה צמודה, ואינה זמינה להם בתקופת התבגרותם.

התובעים מוסיפים ומפנים בהקשר זה לחוות דעת נוירופסיכולוגית של מומחית מטעם בית המשפט, ד"ר אלקנה, אשר הביעה עמדה כי יש מקום להעניק לרעייתו של התובע ולילדיו טיפול נפשי תומך, על מנת שיוכלו להתמודד עם מצבו הקשה של התובע לאחר התאונה.

מנגד, לטענת הנתבעת, יש לדחות את הבקשה. הנתבעת טוענת כי הואיל והתובעים מס' 2 ו- 3 הם בבחינת "ניזוקים משניים", יש לבחון את זכאותם למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי על יסוד התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה.

בהקשר זה מוסיפה הנתבעת וטוענת כי התובעים מס' 2 ו- 3 אינם עונים על התנאים שנקבעו בפסיקה, ובכלל זאת, לא התרשמו באופן בלתי אמצעי מהתאונה או מהשלכותיה בתקופת אשפוזו של התובע; לא עומדים בתנאי שעניינו מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק; ואף לא אובחנו כסובלים מתחלואה פסיכיאטרית ולא נטלו טיפול תרופתי.

כן טוענת הנתבעת כי ביחס לתובע מס' 2 צורפו שני מסמכים מוזמנים בלבד, ללא אבחון רפואי וללא תיעוד בדבר נטילת טיפול תרופתי, וכי מסמכים אלה מצביעים על מצב נפשי שאינו קשור לתאונה. אשר לתובע מס' 3, טוענת הנתבעת כי לגביו לא צורפו מסמכים רפואיים כלל ועיקר, מה גם שהמסמכים שצורפו אמנם מזכירים את התאונה, אך אין בהם כדי ללמד על קשר בין מצבו של התובע מס' 3 לבין התאונה (אדרבה, נטען כי המסמכים מלמדים על מצב קודם לתאונה).

בנסיבות אלה, סבורה הנתבעת כי התובעים מס' 2 ו- 3 אינם עומדים בדרישות הפסיקה לצורך מינוי מומחה רפואי בעניינם.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה ושקילת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה דנא יש מקום להיעתר לבקשתם של התובעים מס' 2 ו- 3 ולמנות בעניינם מומחה בתחום הנפשי.

על פי ההלכה הפסוקה, שעה שעסקינן בתביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אשר במסגרתה לא יכול הנפגע להוכיח מצב רפואי בתחום מסוים אלא באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, כי אז על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע (ראו למשל ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.05.2012)). באותו עניין נפסק כי במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן נותרה נכות עקב התאונה.

כן ראו לעניין הגישה הליבראלית שנוקטת הפסיקה בנוגע לדרישות המוטלות על התובע לצורך מינוי מומחה רפואי על ידי בית המשפט: רע"א 9246/16 פלוני נ' שלמה - חברה לביטוח בע"מ (11.01.2017); רע"א 4402/16 פלוני נ' פלוני (21.08.2016); רע"א 4772/14 יוסף יורם נ' הכשרה - חברה לביטוח בע"מ (31.08.2014).

ברע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, מד(3) 397 (1990) (להלן: "הלכת אלסוחה") נקבעו מספר תנאים מצטברים המקימים לנפגע משני עילת תביעה: הראשון, כי יהיה מדובר בפגיעת קרוב מדרגה ראשונה; השני, כי קרוב זה יתרשם התרשמות ישירה מן האירוע; השלישי, מידת הקרבה במקום ובזמן לאירוע המזיק; והרביעי, מידת הפגיעה – קיומו של נזק נפשי משמעותי.

עם זאת, יושם אל לב כי בנסיבות המקרה שלפנינו, אין עסקינן בבדיקת קיומה של עילת תביעה ביחס לתובעים מס' 2 ו- 3, כי אם בבחינה מקדמית של בקשה למינוי מומחה רפואי לנפגעים שהם בבחינת "נפגעים משניים".

בעניין רע"א 5398/18 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (03.02.2019) (להלן: "פרשת פלוני") נידונה השאלה מהי אותה ראשית ראיה הנדרשת לצורך מינוי מומחה בתחום הנפשי בהתייחס לניזוקים משניים, להבדיל מניזוקים ישירים. באותו עניין הפנה בית המשפט לפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, השופט ריבלין ברע"א 9982/06 ג' י' נ' שלום (27.3.08), במסגרתו נקבע כי יש להחיל את המבחן שעניינו ב"ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונה" גם על ניזוקים משניים. בפרשת פלוני הטעים בית המשפט כי ההיגיון מאחורי קביעה זו הוא כי עצם השאלה אם נגרמה פגיעה נפשית ממשית, אשר באה בגדרי הלכת אלסוחה, היא כשלעצמה טעונה בחינה בעניין שברפואה, ומשכך, ניתן יהיה להכריע בה, ככלל, רק לאחר מתן חוות דעת רפואית בנדון על ידי מומחה מטעם בית המשפט.

על פי הפסיקה, אפוא, ראשית הראיה ביחס לניזוק משני צריכה להעיד על אפשרות קיומה של נכות כלשהי, בדומה לראשית הראיה הנדרשת ביחס לניזוק ישיר, ולא על קיומה של נכות ממשית לפי אמות המידה שנקבעו בהלכת אלסוחה.

בנסיבות המקרה שלפנינו, על כן, אין יסוד לגישת הנתבעת שלפיה כבר בשלב זה יש לבחון ביחס לתובעים מס' 2 ו- 3 התקיימותם של התנאים המצטברים שהותוו בהלכת אלסוחה. כאמור, די לענייננו בכך שהתובעים מס' 2 ו- 3 יבססו ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות נפשית כלשהי שנגרמה להם בעקבות התאונה.

ומכאן לענייננו. ביחס לתובע מס' 2 צורפו מסמכים ממרכז התמיכה היישובי – טיפול באמצעות אמנויות. מסמכים אלה מצביעים על תלונות בנוגע למצבו הנפשי של התובע מס' 2 ושינויים התנהגותיים, כשלעניין סיבת ההפניה צוין: "שינוי במצב הרוח ככל הנראה לנוכח מצבו של האב". כן צורף תיעוד מהשירות הפסיכולוגי החינוכי בעירייה, חתום על ידי פסיכולוגית חינוכית מומחית, המלמד כי בעקבות תאונת הדרכים נושא ענייננו והשלכותיה על חיי המשפחה, נערכה פגישה עם התובע מס' 2, במטרה לאפשר לו מקום מכיל לשיתוף ולקבלת תמיכה רגשית. במסגרת זו הוצע לו לקבל טיפול פסיכולוגי, ברם הוא הביע חוסר עניין בכך, ועל כן, לא נקבעו עמו פגישות נוספות. על פי תיעוד זה, נראה כי התובע מס' 2 זקוק לליווי ותמיכה רגשית על מנת להכיל את המצב הקיים ולקבל כלים להתמודדות יומיומית. כן צוין כי נראה שיוכל להיתרם מטיפול פסיכולוגי.

אשר לטענה כי עסקינן במסמכים מוזמנים, סבורני כי טענה זו דינה דחייה. בפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (30.05.2012), הנזכר לעיל, נקבע כי יש לנקוט בפרשנות מרחיבה ביחס לסוג המסמכים אשר יהוו "מסמך שנערך לצורך טיפול רפואי", כמו גם ביחס למונח "טיפול רפואי". עוד נקבע לעניין זה כי כל עוד אין המסמך נושא סממנים ברורים של חוות דעת, והוא ניתן במסגרת טיפול רפואי, הוא יכול לבסס בקשה למינוי מומחה. כן נפסק כי קביעה שלפיה עסקינן במסמך שנערך לצורכי ההליך המשפטי תהיה רלוונטית רק מקום בו הדבר הוא בגדר "מסקנה מובהקת", המבוססת על נסיבות דוגמת מועד מתן המסמך ביחס למועד ההליך, היותו מסמך יחיד שאינו משתלב בטיפול רפואי שקיומו מעוגן במסמכים נוספים, ועוד.

אינני סבור שהמסמכים אשר הוגשו מטעם מרכז התמיכה היישובי (בפרט זה שניתן בזמן אמת עוד בטרם הגשת התובענה) והשירות הפסיכולוגי, מהווים חוות דעת פרטית או מסמכים מוזמנים, כטענת הנתבעת, אלא לפחות בחלקם מסמכים שניתנו בעקבות טיפול שקיבל התובע מס' 2, עובר להגשת התובענה, בין היתר בזיקה לתאונה נושא ענייננו, ובהם מתוארים הקשיים שאותם הוא חווה, הכלים שניתנו להתמודדות עם קשיים אלה וכן המלצות לקבלת טיפול פסיכולוגי. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע כי מסמכים אלה נערכו כל כולם לצורכי ההליך המשפטי.

לדידי, די במסמכים שהוצגו כדי להניח שקיימת אפשרות לפגיעה נפשית כזו או אחרת שמקורה בתאונה מושא ענייננו, גם בהינתן האפשרות כי קיים מצב נפשי שאינו קשור לתאונה – נושא שממילא חזקה כי מומחה בית המשפט ייתן עליו את דעתו. ממילא שעל פי הפסיקה, כאמור, במקרה של ספק בעניין זה, הספק צריך לפעול לטובת התובע ולא נגדו.

מהתיעוד הרפואי שהוגש ביחס לתובע מס' 3 עולה כי גם בהקשר לתובע זה הועלו תלונות בתחום הנפשי בעקבות התאונה דנא, ובכלל זאת, תיאור הידרדרות בתפקוד הכללי, חיסורים מבית הספר, מצב רוח ירוד, דיכאון וחרדה. בסיכום הביקור בקופת חולים נרשם כי התובע מס' 3 "במצב רוח דיכאוני תגובתי לטראומה שהמשפחה חווה, עם הפרעת חרדה אובססיבית..." ואף הומלץ להתחיל טיפול תרופתי בציפרלקס. אגב, אותו ביקור שתועד במסמך הרפואי מקופת חולים מאוחדת נושא תאריך 28.11.17, היינו: מספר חודשים עובר להגשת התובענה. אמנם הוגש בנוסף תיעוד ביחס לתאריך מאוחר להגשת התובענה, ברם גם מתיעוד זה עולה כי התובע מס' 3 סובל ממצוקה ותסכול, וכי בעיותיו בעבר החמירו לאחר תאונת הדרכים.

כאן המקום לשוב ולהדגיש כי אמנם ייתכן שהמקור לבעיותיו הנפשיות הנטענות של התובע מס' 3 הוא קודם, כטענת הנתבעת, ואולם, קביעה מעין זו היא עניין של מומחיות רפואית, אשר לצורך ביסוסה נדרש מינוי של מומחה מטעם בית המשפט.

אשר לחוות הדעת של המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירופסיכולוגי, ד"ר אלקנה, הרי שם צוין, בסיפא של חוות הדעת, כי: "נדרשת גם הדרכה נוירופסיכולוגית עבור אשתו של הנבדק ושני ילדיו הבוגרים כדי שיבינו את השלכות הפגיעה, תוך מתן כלים להתמודדות עם מצבים מורכבים הנובעים ישירות מהשלכות פגיעת הראש שעבר הנבדק". אמנם מסמך זה לא נערך ישירות לצורך טיפול, ברם ייתכן שגם במובן זה, ניתן לראות ביסוס לדרישת התובעים מס' 2 ו- 3, שהרי אף מומחית בית המשפט מצאה להדגיש את הצורך במהלך טיפולי.

בראיית המכלול ועל יסוד כל המפורט לעיל, סבורני כי התיעוד הרפואי שהוגש מצביע ולוּ על ראשית ראיה לאפשרות קיומה של פגיעה נפשית, המצדיקה בנסיבות העניין מינוי מומחה בתחום הנפשי, הן ביחס לתובע מס' 2 והן ביחס לתובע מס' 3. עלויות שכר המומחים יתחלקו בין שני הצדדים, לעת הזו, בחלקים שווים.

סיכום:

על יסוד כל המוסבר לעיל אני נעתר לבקשה ומורה על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט לבדיקת התובעים מס' 2 ו- 3 בתחום הנפשי.

החלטת מינוי נפרדת תינתן בהמשך. הצדדים יבואו בדברים ביניהם ויודיעו עד יום 11.12.19 אם הגיעו להסכמה לגבי זהות המומחים.

לעיוני למתן החלטות מינוי ביום 12.12.19.

בנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

עאטף עיילבוני