בבית המשפט העליון

רע"א 7379/19

לפני:

כבוד השופט נ' סולברג

המבקשת:

אפרת אליעזר

נ ג ד

המשיבות:	1. מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ
	2. ע.ד.י סוכנות לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 3.10.2019 בת"א 41499-01-19 שניתנה על ידי כבוד השופטת א' קלמן-ברום

בשם המבקשת:

עו"ד שרון עומסי; עו"ד אסף עוזירי

בשם המשיבה 1:

עו"ד אבנן בן חיון

בשם המשיבה 2:

עו"ד יצחק קסטרו

החלטה

1. המבקשת, אפרת אליעזר (להלן: אליעזר), היא אלמנתו של אליעזר חסדאי (להלן: המנוח), אשר היה עמית בקרן הפנסיה המנוהלת על-ידי המשיבה 1, מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ (להלן: מקפת). זכויותיו של המנוח בקרן הפנסיה, שאליה הצטרף בסוף שנת 2004, הוסדרו באמצעות המשיבה 2, ע.ד.י סוכנות לביטוח בע"מ (להלן: ע.ד.י). כחמישה חודשים לאחר הצטרפותו של המנוח לקרן, הכריזה מקפת על תקנון חדש, וניתנה למבוטחים אפשרות לבחור בין מספר מסלולי ביטוח אפשריים. כמו כן נקבע בתקנון החדש, כי בהעדר הודעה מטעם המבוטחים, יוחל כברירת מחדל סעיף המכונה 'מסלול רצף מוטה זקנה'.

2. ביום 1.1.2019 הגישה אליעזר בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תביעה נגד מקפת ונגד ע.ד.י, בטענה כי התרשלו בכך שלא עדכנו את המנוח על אודות התקנון החדש. משלא הובא השינוי לידיעתו של המנוח, לא הודיע על בחירתו במסלול ביטוחי על-פי התקנון החדש. בהתאם, החילה עליו מקפת את מסלול ברירת המחדל, אשר תנאיו אינם משקפים את המסלול שאליו הצטרף מלכתחילה – 'פנסיית זקנה ושאירים מוגדלת לגיל 65'. אליעזר טענה בכתב תביעתה, כי הגמלה שלה היה זכאי המנוח במסגרת מסלול ברירת המחדל – והיא בעקבותיו – נמוכה באופן משמעותי מהגמלה שלה היה זכאי אילו היו מכבדות המשיבות את רצונו.

3. במסגרת כתב הגנתה טענה מקפת, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נגדה, נתונה לבית הדין לעבודה. לאחר מכן, נוכח תגובותיהן של אליעזר וע.ד.י, אשר התנגדו להעברת הדיון, חזרה בה מקפת מטענתה, על מנת למנוע פיצול בין התביעה נגד ע.ד.י, לבין התביעה נגדה. חרף הסכמת הצדדים לקיים את הדיון בבית המשפט המחוזי, דן בית המשפט (השופטת א' קלמן ברום) בשאלת הסמכות העניינית, וקבע כי הסמכות לדון בתביעת אליעזר נגד מקפת נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, בהתאם להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק), שבו עוגנה סמכותו של בית הדין לעבודה לדון ב"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל". בית המשפט ציין, כי על-פי המדיניות שנקבעה בפסיקה, "יש לפרש באופן רחב את סמכות בית הדין לעבודה לדון בכל הקשור לקופות הגמל שנועדו להבטיח בטחון סוציאלי". נוכח מדיניות זו, ככלל, בתביעות מעין אלו נתונה סמכות השיפוט לבתי הדין לעבודה, וזאת למעט תביעות שעילתן בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), אשר הוחרגו מסמכות בתי הדין לעבודה, על-פי הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק. בנדון דידן, קבע בית המשפט, כי אמנם לטענת אליעזר, מבוססת תביעתה על עילות נזיקיות, אולם מבחינה מהותית, עילת התביעה נובעת מהיחסים החוזיים-מסחריים שבין הצדדים, ולפיכך לא מתקיים החריג הקבוע בסעיף 24(א)(1) לחוק. בהמשך נקבע, כי בניגוד לתביעה נגד מקפת, סמכות השיפוט העניינית לדון בתביעתה של אליעזר נגד ע.ד.י, נתונה לבית המשפט המחוזי. מסקנות אלו, כך נקבע, אינן מאפשרות לדון בתביעה נגד שתי המשיבות במאוחד, ומחייבות את פיצול התביעה בין הערכאות.

4. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, בגדרה טוענת אליעזר, כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, כתב התביעה שהגישה מלמד, כי עניינה של התביעה בעילות מפקודת הנזיקין – רשלנות והפרת חובה חקוקה. משכך, התביעה מצויה בסמכות השיפוט העניינית של בית המשפט המחוזי, ולא היה מקום להעבירה לבית הדין לעבודה, נוכח החריג הקבוע בסעיף 24(א)(1) לחוק. אליעזר סומכת את ידיה על פסק הדין ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015), לפיו השאלה אם עילת תביעה היא נזיקית, אם לאו, נבחנת על יסוד כתב התביעה, ואין צורך להידרש לכתב ההגנה בהקשר זה. לחלופין טוענת אליעזר, כי גם בהנחה לפיה כתב התביעה כולל גם עילות שאינן נזיקיות, עילת התביעה העיקרית היא נזיקית, ולפיכך יש להורות על קיום הדיון בבית המשפט המחוזי, בהתאם להלכת הטפל הולך אחר העיקר. לחלופי חלופין נטען, כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי, מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), שכן העילות החוזיות – שאת קיומן מכחישה אליעזר – התעוררו 'אגב אורחא' לסוגיה העיקרית, קרי העילה הנזיקית.

5. בתשובה מטעם מקפת נטען, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה נתונה לבית הדין לעבודה, בהתאם להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה. מקפת סבורה, כי בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי, טענותיה של אליעזר אינן נזיקיות; עניינן בחובותיה של מקפת כפי שנקבעו בתקנון קרן הפנסיה, ולפיכך אלו טענות חוזיות. לדברי מקפת, טענותיה הנזיקיות של אליעזר "נבלעות בתוך החובות המהותיים של קרן הפנסיה, הנובעים מיחסים חוזיים, מתקנון הקרן ומתוקף היותה קרן פנסיונית שאמורה לדאוג לביטחון הסוציאלי של עמיתיה". ע.ד.י הודיעה בתשובתה, כי היא מותירה את ההחלטה בבקשת רשות הערעור לשיקול דעת בית המשפט.

דיון והכרעה

6. לאחר ששקלתי את נימוקי בקשת רשות הערעור, ואת טענותיה של מקפת בתשובה לבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

7. למותר לציין, כי בית המשפט המחוזי פעל כדין, שעה שדן בשאלת סמכות השיפוט העניינית חרף הסכמת הצדדים. כפי שאמרתי במקום אחר:

"חשיבותם של כללי הסמכות העניינית חורגת מדל"ת אמותיהם של בעלי-דין ספציפיים, רצונותיהם ומאווייהם. המטרות שעומדות בבסיס הכללים רחבות יותר. חלק מן הכללים נקבע על מנת לקדם את יעילות מערכת המשפט; חלקם במטרה להסדיר את הקצאתם של תיקים בנושאים מסוימים לערכאות שמומחיותן בכך; במצבים אחרים נועדו הכללים להסדיר את הקצאתם של תיקים מורכבים לשופטים בעלי ניסיון רב יותר. כל כלל ומטרתו-הוא. בהתחשב בכך, וכדי שלא לפגוע בקידום המטרות שאותן שם המחוקק לנגד עיניו בקובעו את כללי הסמכות, הסכמת הצדדים לבדה אינה מספקת על מנת להסמיך את הערכאה השיפוטית; ליצור בריאה חדשה 'יש מאין'. בייחוד אמורים הדברים, מקום שבו ניתנה סמכות עניינית יחודית לערכאה שיפוטית מסוימת" (בג"ץ 7829/15 ועד עדת הבבלים בירושלים נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 16 (29.5.2019)).

על-פי הוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, ניתנה לבית הדין סמכות שיפוט עניינית יחודית, לדון ב"תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל". הקצאת סמכויות זו, עניינה במומחיות של בית הדין העבודה בנושאי ביטחון סוציאלי (רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית, פסקה לד (21.3.2016)) (להלן: עניין מנורה). הסכמת הצדדים לנהל את ההליך בבית המשפט המחוזי, שיסודה בשיקולי יעילות ההליך – אינה מספיקה על מנת להקנות לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בתביעה. אחרת, תסוכל המטרה שלשמה נקבע הכלל.

8. ועתה לשאלה הפרטנית – לאיזו ערכאה נתונה הסמכות לדון בתביעתה של אליעזר נגד מקפת? הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק מעגנת את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, לדון בתובענות שבין עובד למעסיק, שעילתן ביחסי עבודה, וזאת למעט חריג – תובענות שעילתן בפקודת הנזיקין. לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, אשר אושררה בבית משפט זה, גם כאשר עסקינן בתובענות נגד קופות גמל, כאמור בסעיף 24(א)(3) לחוק – לא ידון בית הדין לעבודה בתובענות שעילתן בפקודת הנזיקין (ע"ע 625/08 אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 (17.9.2009); עניין מנורה, פסקה לד). משכך, השאלה הדרושה להכרעה בענייננו היא, אם עילת התביעה שהגישה אליעזר בפקודת הנזיקין, אם לאו. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, עיון בכתב התביעה מלמד, כי על אף שאליעזר הכתירה את טענותיה כטענות נזיקיות, מבחינה מהותית מדובר בעילות חוזיות, שיסודן בהוראות תקנון קרן הפנסיה שבה היה חבר המנוח. לפיכך, בנסיבות העניין אין תחולה לחריג הקבוע בסעיף 24(א)(1) לחוק, וסמכות השיפוט נתונה לבית הדין לעבודה, בהתאם להוראת סעיף 24(א)(3) לחוק.

9. משאלו הם פני הדברים, ומשהסמכות לדון בתביעת אליעזר נגד ע.ד.י נתונה כאמור לבית המשפט המחוזי – אין מנוס אלא להורות על פיצול התביעות בין הערכאות. גם לו ניתן היה, כעניין עקרוני, לכרוך בין התביעות בהתאם להלכת הטפל הולך אחר העיקר, כפי שטענה אליעזר – ומסופקני אם אכן כך – הרי שבנדון דידן, ה'עיקר' הוא בעילות החוזיות. אין בידי לקבל גם את טענתה של אליעזר, לפיה נתונה לבית המשפט המחוזי סמכות נגררת לדון בתביעה, בהתאם להוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט. כאמור, בנסיבות העניין, אין מקום לומר כי הטענות החוזיות של אליעזר התעוררו באופן אגבי לשאלות הנזיקיות.

10. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

אליעזר תישא בהוצאותיה של מקפת, בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ח' בשבט התש"פ (3.2.2020).

ש ו פ ט

_________________________

19073790_O03.docx שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il